המתכון של הבודהא לחיים מאושרים:

"אלים ואנשים רבים משתוקקים לדעת

מה הן הברכות הנפלאות ביותר

 אשר מובילות לחיים שלווים ומאושרים.

אנא, טאטהאגאטא, התלמדנו?"

 

(וזו תשובתו של הבודהא:)

 

"לא להתרועע עם שוטים,
לחיות בחברתם של חכמים,

ולכבד את אלו הראויים לכבוד -

זהו האושר הנפלא ביותר".                                  

 

"לחיות בסביבה טובה,

לזרוע זרעים טובים,

ולהבין שאתה בדרך הנכונה -

זהו האושר הנפלא ביותר".

 

"להיות מסוגל להתפתח וללמוד,

להיות מיומן במקצועך או באומנותך,

ולתרגל תשומת-לב ותרבות דיבור באהבה - 

זהו האושר הנפלא ביותר".

 

"להיות מסוגל לשרת את הוריך ולתמוך בהם,

להוקיר ולאהוב את משפחתך,

ולהיות בעל משלח-יד המביא לשמחה -  

זהו האושר הנפלא ביותר". 

 

"לחיות ביושר, לתת בנדיבות,

 לתמוך בקרובים ובחברים,

ולחיות חיים חסרי-דופי -

זהו האושר הנפלא ביותר".


"להמנע ממעשים שליליים ומזיקים,

לא להתמכר לאלכוהול או לסמים,

ולעשות בחריצות מעשים טובים -

זהו האושר הנפלא ביותר".

 

"להיות ענווים ולהתנהג באדיבות,

אסירי-תודה ושבעי-רצון מחיים בפשטות,

ובלי להחמיץ הזדמנות ללמוד את הדהרמא  

זהו האושר הנפלא ביותר".

              

"להתמיד ולהיות פתוחים לשינוי,

להיות בקשר סדיר עם נזירים ונזירות,

ולהשתתף בשיחות של דהרמא -

זהו האושר הנפלא ביותר".

 

"לחיות בחריצות ובתשומת-לב,

להבין את האמיתות הנעלות,

ולהגשים נירוואנא -

זהו האושר הנפלא ביותר".

 

"לחיות בעולם כאשר ליבנו אינו טרוד בעולם,

לשים קץ לסבל,

ולשכון בשלום -

זהו האושר הנפלא ביותר".

 

"אלו המגשימים כל זאת,

שלווים ובטוחים בכל מקום,

איתנים וחופשיים בכל עת -

האושר חי בתוכם-עצמם".





הדף היומי ח' באב, תש"פ (28)

 איך נהייתי בודהיסט...

(אתנחתא ל ט' באב)

 

סתיו 1999. התגרשתי זה לא מכבר, הייתי עסוק בעיקר בלהשלים פערים עם נשים.... באותה עת, הייתי כרוך אחרי יעל.

יעל הזמינה אותי להצטרף לאיזה אירוע שקורה בסיני, אננדה ביץ, למיטב זכרוני. היה לה מושג קלוש בלבד במה מדובר. זה נשמע לי ממש טוב, 5 ימים בבקתה בסיני עם יעל. מצידי שאנשים יקשקשו על מה שהם רוצים, מקסימום אשנרקל, ארבוץ בחוף.... ויעל.

וכך זה נראה בהתחלה, חוף בתולי, ים כחול עמוק, ורק אנחנו בכל החוף. חבורת אנשים שמחים, מתחבקים בחופשיות, רבים עם היכרות מוקדמת, חלקם יחפים, לבושים היפית; נראה מבטיח.

ואז הפגישה הראשונה, פגישת אוריינטציה ובעברית תיאום ציפיות... הפעילות היומית מתחילה עוד לפני הזריחה, מדיטציית שחרית. הסדנה מתקיימת בשתיקה, לא מדברים מלבד שעות ספורות בין ארוחת הצהריים לערב, ובזמן הפעילות. עליכם לכבד את השתיקה במרחב הציבורי (לא ממש קיים מרחב פרטי) ולכבד את חבריכם ולא לפנות אליהם בדברים. ואז המכה הכי קשה, הסדנה מתקיימת בתנאי נזירות, "אם אתם רוצים להשיג תוצאות מהתרגול עליכם להקפיד מאד".

בערב, בדרך חזרה לבקתה אמרה לנו אחת המסייעות, או שמא ראוי לומר אחת המשת"פיות, "אני מזכירה לכם שהסדנה בתנאי נזירות מלאה" בירור קצר העלה, שיעל ממש בעניין...

וכך, בהעדר אלטרנטיבה ראויה, ופרטנרית לבילויים ושחייה,  הצטרפתי למפגשים, בהתחלה לשיחת הדהארמה, התורה הבודהיסטית, שהעביר נזיר וייטנאמי באנגלית, במבטא איום, ובהמשך לפעילויות ושיחות עם המשתתפים.

 

והתאהבתי...

 

רוצים לדעת במה? מוזמנים לעקוב. www.m-osher.co.il

 


הדף היומי יום שני ו' באב, תש"פ (26)

חי בסרט...

אומרים לי "אתה חי בסרט". ואני משיב בוודאי שאני חי בסרט, גם אתה חי בסרט.

השאלה המשמעותית היא מי מביים את הסרט שאנחנו חיים בו. לאנשים מאושרים יש יכולות בימוי ניכרות בסרט של חייהם. לעומתם הסובלים חיים לכאורה, בסרט שמישהו אחר ביים עבורם.

אחד התיאורים הכי טובים על טבעה של התודעה הוא "הסרט של חיינו",
החומרים ממנה היא עשויה הם, הזיכרונות (בעיקר הטראומות), המחשבות, הרגשות והתמונות, שצברנו מיום היולדנו (יש אומרים, גם לפני), בעמקי התת מודע. כמו כן מפרשנויות ושיפוטים לדברים שקורים ממש עכשיו. (מסיבות שורדניות התת מודע אוגר ומשדר הרבה יותר טראומות מאשר זיכרונות טובים, הוא זוכר את הסטירה שחטפנו מאבא, הרבה יותר מאלפי הליטופים והחיבוקים שקיבלנו מאמא ואבא). מה זה אם לא סרט?
אפשר לתאר זאת כך. אנחנו חיים ויש מלא אירועים שקורים סביבנו רובם אינם קשורים אלינו כלל. אנחנו מתבוננים בהם, שומעים אותם, חשים בהם וכו' ובמקביל מפרשנים אותם (מתאימים אותם לדברים שאנו מכירים, ואז נקרא להם דברים מובנים או דברים שלא מכירים ואז נקרא להם תמוהים) וגם שופטים אותם כלומר מקטלגים אותם לטוב או רע, בעדנו או נגדנו, משלנו או מסוכן וכו'

נדמה לנו שאילו תהליכים אוטומטיים והשליטה שלנו עליהם מוגבלת, ולכן אנו מתבוננים בהם ומכנים אותם מציאות, מציאות חיצונית שאינה תלויה בנו.

זהו שזה ממש לא נכון. השיפוטים הם שלנו ויש לנו יכולת לא מעטה להשפיע על הבנת האירועים. אם אנו מפעילים שיפוטים "טובים" מציאות חיינו הופכת טובה יותר, ואם אנו מקטלגים אירועים כרעים מציאות חיינו הופכת לרעה יותר. רב הזמן אנחנו מאמינים למחשבות והשיפוטים שלנו, אך ברגעים של מחשבה בהירה, אנחנו יכולים לראות היי, "אלו רק מחשבות, שיפוטים, זה לא באמת".

אנשים מורגלים בחשיבה כזו, זוכים ליותר ויותר רגעי בהירות, וגם לאט לאט (בדיוק כמו באימון כושר, ברמה הפיזית) התת מודע שלהם מייצר יותר ויותר מחשבות טובות, אופטימיות, תודות. וAגם פחות ופחות מחשבות מסוג דאגה, קנאה, ביקורת, האשמה מה חסר? מה יכול היה להיות?

מה זה אם לא לחיות בסרט?

מאיפה אנחנו יודעים את כל זה? בודהא לימד אותנו לפני כ – 2500 שנה, אלפי מורים ומתרגלים חקרו, העמיקו והרחיבו. ואז באו פרויד והפסיכולוגים וחיזקו את הידע, ובעקבותיהם אלפי חוקרים ומדענים העוסקים בחקר המח ומסתורי התודעה, חקרו, הסבירו, לימדו ואישרו.

החסידים לימדו אותנו רבות על טיבה של התודעה, וציוונו, "היו בשמחה תמיד"....
ייאמר הסובל, "רגע מה הקטע שלכם? מה זה היו בשמחה תמיד, איך אני יכול להיות בשמחה כשחם לי, כואב לי, ביבי לי, שמאלנים סביבי, ביורוקרטיה, חסר לי, אכלו לי, שתו לי?  

אבל רב נחמן, רב נחמן אומייר, צא לטבע, תשיר, תרקוד, התפלל. ובעברית פשוטה, תתרגל, תתאמן, אמן את ממחשבותיך ותודעתך להיות בשמחה.







הדף היומי, ה' באב תש"פ (25)

 אומרים שהיה פה שמח....

 שר אריק אינשטיין, למילים של יהונתן גפן. יונתן גפן מפליא ללכוד את הזיוף הטמון בנוסטלגיה.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
והיה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

נוסטלגיה, כמעט כל בני דורי מדברים בנוסטלגיה על הימים הטובים שהיו פה פעם. כשהיינו צעירים, כשהיינו מאוחדים, כשהיינו פשוטים, כשהיינו עניים. כשהייתי רווקה, כשהייתי נשואה, כשהייתי עם יעקב, כשהילדים היו בבית, כשהייתה לי מטרה. כל אחד ואחת והסיפור שלו או שלה. זוהי כמובן, אשליה, נרטיב, סיפור שאנו מספרים לעצמנו, במטרה לעצור את הזמן. לעצור את הזרימה.

אני מבקש, כמו יונתן גפן, להתעמת עם המיתוסים הללו, ולהוכיח לפחות לעצמי, שהם מבוססים על שקר, אשליה, ואינטרסים!

אני מאמין שלעבוד מהבית הממוזג, או מהמשרד, בהזזת עכבר מחשב, זה נעים יותר וקל יותר מאשר לחפור גומות בפרדס, בקיץ הלוהט באשדות יעקב, או לסחוב שקי מלט, 50 ק"ג על הגב בסדום, ב- 45 מעלות בצל, ואין טיפה של צל במרחק הנראה לעין. הדוגמאות אמיתיות ולקוחות מסיפורים שסיפר לי אבי על ימיו הראשונים, בשלהי שנות ה – 30, בארץ ישראל,. אבי ראה עצמו בר מזל, שנמלט מגרמניה מבעוד מועד וזכה להקים משפחה במדינת ישראל.
כל פעם שבא לי להתלונן על חום, או על קור, אני חושב על אבי ואומר לעצמי, בחייאת עודד, אתה מתלונן? וממשיך באיזה מזל שיש לי מזגן בבית, ואוטו ממוזג, ומשרד ממוזג ומוקיר תודה על מזלי הטוב...

נכון אני עצמאי, עוסק בתיירות, עברתי ואני עובר משברים קשים והתמודדויות לא קלות, ועדיין חושב שאני בר מזל. אני גם לא נוטה להאשים אף אחד בהתפרצות הקורונה. ולא מתפתה לחשוב שאם היינו עושים ככה או אחרת, הקורונה הייתה מייד נעלמת. אני מאמין שנדרשת מידה רבה של צניעות במלחמה מול אויב לא מוכר ולא צפוי. כולל לא מעט נסה וטעה. כשאני במקום הזה, אני חוסך מעצמי הרבה כעס מיותר.

נוסטלגיה היא נרטיב. במקרים מסוימים היא נשענת על פיסות מציאות אמיתיות ומתעלמת מפרטים ועובדות אחרות המרכיבים את המציאות.  אנו נאחזים בנוסטלגיה או בורחים אליה, בגלל חוסר שביעות רצון, או חוסר סיפוק שאנו חשים בכאן ועכשיו.  במקרים רבים אחרים נוסטלגיה מטופחת על ידי פוליטרוקים של תרבות, או סתם פוליטיקאים בעלי אינטרס.

אחד האנשים שאני מעריך ביותר, בודהיסט מאושר באופן טבעי, פלמחניק, שנלחם ואף נפצע במלחמת השחרור, שיתף אותי בסיפורים רבים מהתקופה וגמל אותי משאריות הנוסטלגיה והגעגוע לתקופה הכה "נפלאה" הזאת בתולדות עמנו. גם אז היו משתמטים, יורדים, אגואיסטים ואופורטוניסטים... חלק מהם הפכו לפוליטיקאים נערצים.


הדף היומי כ"ח תמוז תש"פ (22)

The Jumping Monkey

 

את הדף היומי אני כותב מהנופש בצימר במטולה. בבוקר על המרפסת מול הנוף המרהיב של אצבע הגליל, כשהוא נשטף באור של השמש העולה.חוץ מזה הטלפון שלי נדם, נעלמו הווטסאפים, הצפצופים והצלצולים הדחופים. איזה שקט מבורך.

זוהי הזדמנות מעולה להכיר את ה- jumping monkey, כך הבודהיסטים מכנים את התודעה הלא שקטה שלנו. התודעה מספקת לנו, זרם בלתי פוסק של מחשבות, רגשות, רעיונות, הסברים, תלונות, דאגות, ןלעיתים רחוקות גם תודות וברכות. אנחנו רוב הזמן משוכנעים שהמחשבות האלו הן מי שאנחנו באמת, אנחנו מאמינים שהן אמת, שהן ראיה מפוקחת של המציאות: ההוא עשה לי, ההיא סתם רעה, הבוס הרשע פגע בי, הילד לא מקשיב לי,  ביבי אכל לי, ושר האוצר שתה לי. נוסיף לזה את מיליון המשימות שעלי לתכנן ולהספיק ולתקתק. בדרך כלל לא רק את שלי, גם של בעלי הילדים, העובדים שלי וכו', לא נעים להודות אבל רוב הזמן, כשאנו לא ממש מוסחים, ככה נראית התודעה שלנו. כמו קוף עצבני שמתרוצץ מענף לענף, פלוס אי שביעות רצון ולחץ.

מדהים אותי, שאנשים ראו את זה וניסחו את זה בהודו לפני 2500 שנה. בכפרים במסעות בנדודים. לא הייתה להם מכונית, כבישים רמזורים ופקקים, לא היו להם טלפונים מצפצפים, לא היתה להם בירוקרטיה מעיקה. היו להם בשפע, דאגות פרנסה, משפחה, מחלות ומחסור. וכבר אז הם הבינו את הצורך בלהשקיט את התודעה, כדי להשיג בהירות ולראות את המציאות נכוחה, ולא דרך בליל המחשבות, הרעיונות, הכעסים, והדאגות הממלאים את התודעה שלנו...

לא נעים, קשה להודות, אבל זה מי שאנחנו וזו הדרך שבה אנחנו חווים חלק ניכר מחיינו.
רוב הזמן אנחנו לא אוהבים להיות במקום הזה, ואנו בורחים. ההסחות המקובלות הן שתיה אלכוהול, תוכניות ראליטי בטלוויזיה, מוזיקה רועשת, משחקי מחשב. וגם התמכרות לעבודה, לאכילה, לדיאטה, ללימודי תלמוד וגמרא, לסמים וכו.
אני שוחה בברכה ורואה מסביבי הרבה אנשים עם אזניות, זה בהחלט מאתגר לשהות שעה שלמה בשקט, רק אני והקוף העצבני שלי. אני די מכור לריקודי עם. ריקודי עם הם ללא ספק הסחה. אם כי להבדיל מהסחות רבות אחרות, הם בילוי נעים ולא מזיק. (שמעתי שזה בילוי מפרק משפחות, אבל אין לי ממש מושג בקשר לזה).

עוד משהו. זה לא טוב, זה לא רע. זה מה יש! הניסיון להגיד לעצמי זה לא אני, אני לא כזה, אני לא שם הוא לא אמת. זהו חלק מהקיום האנושי וכולנו שם. עדיף לנו באופן מובהק לקבל את עצמנו עם המציאות הזו כי האלטרנטיבה היא בריחה, או הסחה כפי שהראיתי לעיל.

אפשר להשקיט את התודעה, יש דרכים רבות. המוכרות ביותר הן תפילה, מדיטציה, הליכה בטבע, נופש רטוב, עם הנכד שלי, בנחלי הגליל.

כשמשקיטים את המחשבות, ומרגיעים מעט את הקוף העצבני, נפתחים, לעיתים חלונות, רואים פיסות שמים בהירים מבעד לעננים... מתגלה טבענו האמיתי, זה שמוסתר היטב על ידי בליל המחשבות והקוף הקופצני. ברגעים נדירים אילו ניתן לראות שאנחנו לא מי שאנחנו חושבים, אנחנו לא המחשבות שלנו, המחשבות קורות לנו. ברגעים אלו יש לנו הזדמנות לבחור מי אנחנו באמת, מי אנחנו רוצים להיות. וגם לבחור באושר אם אנחנו מעוניינים.

www.m-osher.co.il



הדף היומי כ"ז תמוז תש"פ (21)

גם אני הייתי דואג, אם הייתי חושב שזה יעזור לי....

(בהשראת ד"ר דליה רזניצקי)

זה מה שאמר לי דוד הרמן הקשיש, לפני שנים רבות. הוא רצה להגיד לי, שלדעתו אימי דואגת יותר מדי.

ובכן למה אנחנו כל כך טובים בלדאוג, לבקר או להאשים כי אנחנו מתאמנים בזה!

אנשים שמרבים לדאוג נהיים טובים בלדאוג.
אנשים שמרבים לבקר נהיים טובים בלבקר.
אנשים שמרבים להאשים אחרים, נהיים טובים בלהאשים (ובעקבות כך גם לנטור טינה, לכעוס ולריב)

וגם:
אנשים שמרבים לפרגן נהיים טובים בלפרגן.
אנשים שמרבים לסלוח נהיים טובים בלסלוח.
אנשים שמרבים להכיר תודה, נהיים מאושרים יותר.

רובנו מתאמנים כבר שנים בדאגה, בקורת, אשמה והאשמה (חשיבה שודדת אושר), לא פלא שנהיינו כל כך טובים בזה...

גבורותיי, זה מוכח, מחקרים מדעיים רבים מראים זאת. שהרגלי חשיבה נוצרים ע"י תרגול ואימון! בדיוק כמו אימוני ריצה, שחייה או כושר.

ממש מעצבן, כמה שזה פשוט.  אז אם זה כל כך פשוט, אז איך זה שלא כולם מסתובבים מאושרים.

התשובה מורכבת והיא מתגלה בבהירות רבה למי שעוקבת אחר הדף היומי שאני מפרסם.

בקיצור, אנשים לא מאמינים שאושר אפשרי, ויותר גרוע לא מאמינים שמגיע להם להיות מאושרים. חונכנו לסבול, התרגלנו להילחם, הוטעינו לחשוב שהאושר תלוי בנסיבות חיצוניות לנו וכן הלאה.

המסרים שאנו חשופים אליהם כל הזמן, מערפלים וממסכים לנו את התודעה. החדשות עוסקות בעיקר בהפחדה, דאגה ומלחמה. הפרסומות מבטיחות אושר מדומה שיבוא מרכישת מוצרים ושירותים (אין לי שום דבר נגד זה, אך אני לא בונה על זה את אושרי). 

וכאמור, יש גם קצת תרגול לעשות... ממש מעט והתגמול ללא שיעור.
אם אנחנו לא מודים, מפרגנים, מרבים להתלונן, כדאי להתחיל לשנות את הדיסק.
הנס הגדול שחוויתי אחרי תרגול של שבועות מספר, הוא שמציפות אותי יותר ויותר מחשבות חיוביות, תומכות אושר, בלי שנסיבות חיי השתנו באופן משמעותי.
המציאות סביבי החלה "להשתנות" והתודעה שלי יותר ויותר רואה את מה שיש ולא את מה שחסר.

יש לזה אפקט נוסף רלוונטי מאד לימי קורונה. אנחנו במשבר עמוק, הפרנסה שלי מתיירות, נפגעה קשות. ואיך שהוא, אני מקבל את הדברים בשלווה יחסית, מתרגל הרבה "איזה מזל ש... " מברך על מה שיש. וגם  לא נמנע מעשייה נדרשת, כדי למזער נזקים.

 

 

 

י





 
חדשות

חדש!! "המסע"
תכנית מנטורינג נועזת, פורצת דרך "שתוציא אותך מדעתך"

 
צור קשר
שם
טלפון
דוא"ל
הערות
 
 
בניית אתרים